קוראים לי מתן וב7.10 כמו רוב אזרחי המדינה התעוררתי לצבע אדום, גם אני ציפיתי במלחמה דרך המסך וגם אני עברתי בדאגה על הרשימה המתעדכנת ובה מאות פנים של ילדים בגילי, מפחד לזהות אחד מהם. תמונה אחת לא שכחתי ולא אשכח לעולם ובה לוחם עם כומתה חומה וחיוך מאוזן לאוזן, תמונה אחת שקשה להשאר אדיש אליה. בלי להכיר את רועי הרגשתי או אפילו ידעתי כמה הוא אדם טוב, ערכי אופטימי וכמה כאב כרגע חווים כל מי שזה להכירו.
אני לא חבר ולא משפחה אבל הרגשתי שאני חייב לשתף: הבן שלכם, החבר שלכם והחייל של כל העם הזה כבר חמישה חודשים לא יוצא לי מהראש. לראשונה קראתי את סיפור גבורתו בקרב וסיפורים על מי שהיה. ואני מתכוון לספר לכל מי שיהיה מוכן לשמוע על חייל גולני עם חיוך טוב שהכרתי בלי להכיר.