קוראים לי אורן, רועי היה המפקד שלי בקורס מכים, חשוב לי לשלוח לכם הודעה כי כמו שאר הכיתה והחברים כבר שלושה חודשים אנחנו עסוקים במלחמה ולא יצא לנו להגיע לאירועים החשובים שלו. מקווה שנוכל בעתיד.
יש מפקדים בקורס שפשוט מפקדים, פורמלית והכל. רועי ממש היה הרבה מעבר למפקד בשבילנו. מבחינתו וההרגשה הייתה שאנחנו ביחד, שווים, מדברים באותו תדר, ובזכותו הייתה אווירה מדהימה בכיתה ונהיינו מאוד מגובשים בינינו ואיתו. בשבילי רועי היה דמות שתמיד משדרת חיוביות. אם זה החיוך שלו וכמה הוא היה מחייך, לצחוקים ודחקות שתמיד היה מריץ, ואפילו ברגעים קשים שידענו לצחוק על זה ביחד וגם שהיינו שחורים ממשהו תמיד נשמר האווירה הטובה.
היינו קמים כל בוקר לח׳ בוקר אם רועי, דבר ראשון, אז תמיד היינו פותחים את הבוקר ככה. הרבה פעמים זה היה האופציה האחרונה שהיינו עייפים ורצינו לחזור לישון אבל ידענו לשמור על אווירה בזכותו.
רועי גם היה חבר טוב, לכולם, בן אדם שיכולת לדבר איתו שיחת נפש אמיתית והוא היה מקשיב ומבין וזה לא מובן מאליו.
בשם כל הכיתה והקבוצה שלנו אנחנו מתגעגעים אוהבים אותכם ומשתתפים ובצערכם.
(translated)
My name is Oren. Oran was my commander in the NCO course. It's important for me to send you this message because, like the rest of the class and his friends, we've been busy with the war for three months and haven't been able to attend his important events. I hope we can in the future.
There are commanders in the course who are just commanders, formally and all. Oran was much more than a commander to us. He made us feel like we were in it together, equals, speaking on the same wavelength. Thanks to him, there was an amazing atmosphere in the class and we became very close with each other and with him.
For me, Oran was a figure who always radiated positivity. Whether it was his smile and how much he would smile, the jokes and pranks he would always pull, even in difficult moments we knew how to laugh about it together, and even when we were really down, the good atmosphere was always maintained.
We would get up every morning for a 6am wake-up call with Oran, first thing, so we would always start the day that way. Many times it was the last thing we wanted to do because we were tired and wanted to go back to sleep, but we knew how to maintain the atmosphere thanks to him.
Oran was also a good friend to everyone, a person you could have a real heart-to-heart talk with, and he would listen and understand, which is not something to be taken for granted.
On behalf of the whole class and our group, we miss him, love you, and share in your grief.